חברת החשמל-מחוז חיפה ואח' נ' עזבון המנוח ממדוח אחמד קיעאן ז"ל ואח'

החלטה

מבוא

המבקשת- הנתבעת פנתה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בבית משפט השלום בחיפה ביום 9.3.10 ע"י כב' הש' תמר נאות פרי (ת"א 2410/08) עד להכרעה בערעור.

המשיבים- התובעים מסרו תגובתם לבקשה והמבקשת מסרה תשובתה לתגובת המשיבים.

כמפורט בפסק הדין של בית משפט קמא, ביום 28.7.07 התחשמל למוות המנוח ממדוח אחמד קיעאן ז"ל לאחר שטיפס על עמוד חשמל, בהיותו בן 16 בלבד. לטענת התובעים מות המנוח נגרם בשל רשלנות והפרת חובה חקוקה מצד הנתבעת. הנתבעת הכחישה את נסיבות האירוע וטענה כי לא הייתה רשלנות או הפרת חובה חקוקה מצידה אף בנוגע לשילוט או לאמצעים אלו או אחרים, היא הוסיפה כי אף אם היתה רשלנות, הקשר הסיבתי בינה לבין האירוע התנתק עקב התנהגות המנוח ולחילופין יש להשית עליו אשם תורם משמעותי ביותר.

בית משפט קמא קיבל את התביעה וקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 786,792 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום האמור בתוספת מע"מ כחוק, בתוספת 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט ובתוספת החזר אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובעים.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה לבית משפט קמא התקבלה באופן חלקי על ידו, כך שנקבע כי מחצית מהסכום ישולם לידי התובעים ומחצית יועבר בנאמנות לידי ב"כ התובעים ויוחזק על ידו (ר' החלטת בית משפט קמא מיום 4.5.10).

תמצית טענות הצדדים

המבקשת טוענת כי פסק הדין שניתן שגוי, מבוסס על ניתוח לא מאוזן של חומר הראיות שהיה מונח בפני בית משפט קמא תוך התעלמות מטענות וראיות שהמבקשת הגישה ותוך הסתמכות על טענות שלא נטענו ע"י המשיבים וראיות שלא הוגשו על ידם. בנוסף להעדפת מידע עובדתי שגוי שבית משפט קמא ראה לחפש מיוזמתו באתר אינטרנט על פני ראיות מוצקות שהיו בפניו.

המבקשת טוענת כי נגלה על פניו כי ככל שיצא פסק הדין אל הפועל ולו באופן חלקי האפשרות להחזרת המצב לקדמותו ככל שתוצאת פסק הדין תתהפך בערעור הינה אפסית וזאת מפאת מצבם הכלכלי של המשיבים והעדר כלים אפקטיביים בידי המבקשת לקבל כספם בחזרה. מחקירה שביצעה המבקשת עולה כי מצבם של המשיבים, תושבי הפזורה הבדואית בנגב המזרחי הינו דחוק ביותר.

למשיבים אין נכסים משמעותיים כל שהם הניתנים למימוש. אין להם רכב, פרט למנוח למשיבים 13 ילדים, המשיבה 3 אינה עובדת, מפרנסי המשפחה הם הבעל- המשיב 2 המתפרנס מרעיית צאן ומעבודה עונתית בבניין והבן הבכור המתפרנס מעבודה עונתית כפועל בניין.

המבקשת צירפה תצהיר של חוקר (נספח 6) ששוחח עם המשיב 2- האבא שטען בפניו כי "אין למשפחה ממה לאכול". המבקשת מפנה לתגובת המשיבים שניתנה בפני בית משפט קמא באשר לטענתם שהם מתגוררים בבית גדול הנמצא בבעלותם ואשר עלותו עולה על סכום פסק הדין. לטענת המבקשת המשיבים צירפו היתר בניה ותו לא, הם לא צירפו ראיה פוזיטיבית כי אכן נבנה הבית, לא צורף נסח טאבו המלמד על בעלותם בנכס מקרקעין כל שהוא. יתר על כן גם אם קיים למשיבים המדובר בנכס שאינו ניתן למימוש לאור הוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.

המשיבים לא הוכיחו את טענתם כי מצבם הכלכלי תקין, לא צירפו תדפיס חשבון בנק, אסמכתאות לענין נכסים נזילים שבבעלותם ולעניין חסכונות שברשותם.

המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה באופן ברור, שכן לא מן הנמנע כי התביעה תידחה כליל בערעור, כמו כן אין המדובר בפיצוי לניזוק חי אלא בתביעת עזבון ולכן לא יגרם למשיבים נזק מעיכוב הביצוע.

המבקשת מוסיפה כי סיכויי הערעור הם מצוינים, שכן בנסיבות העניין לא מתקיימת חובת זהירות קונקרטית מצידה, חובת הזהירות לא הופרה הן מהיבט העדר שילוט והעדר מיגון מספק. מעשהו החריג, הבלתי צפוי של המנוח ניתק כל קשר סיבתי בין התרשלות ככל שהיתה לבין הטיפוס ותוצאותיו הטראגיות וכן מעשהו החריג מחייב לייחס למנוח אשר תורם מלא ולחילופין קרוב למלא.

המשיבים מתנגדים לבקשה, לטענתם מצבם הכלכלי שונה ממה שתואר בתצהיר החוקר, מעבר לכך כי הטענה בדבר המצב הכלכלי הדחוק מושתת על זכרונו של החוקר הפרטי משיחה שקוימה ביום 31.8.08. לטענת המשיבים על המבקשת היה להביא "ראיות קונקרטיות" לגבי מצבה הכלכלי של המשפחה בשנת 2010 ולא 2008.

המשיבים מוסיפים כי הם גרים בישוב חורה בבית גדול שבבעלות הורי המנוח, שעלותו עולה על סכום פ"ד, הדירה אינה משועבדת. לא נטען כי המשיבים שרויים בחובות שימנעו השבת הסכומים לא הונחה תשתית מתאימה לעיכוב הביצוע.

המשיבים מוסיפים כי פ"ד מבוסס על קביעות עובדתיות, שלא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור ובפרט שפ"ד מושתת על ראיות שהוצגו ע"י המבקשת לגבי החובה למגן ולשלט כראוי מקום בו צפויים להימצא קטינים.

המבקשת מסרה תשובתה לתגובת המשיבים בה היא חוזרת על נימוקיה ועל דרישתה לקבל הבקשה. היא טוענת בין היתר כי לא נטען כלל ע"י המשיבים כי מצבם יאפשר השבת כספים במידה ואלה יידרשו ומעבר לכך אין כל כפירה בטענות המבקשת בבקשתה לכך יש להוסיף לטענתה את העובדה כי מקום מגורי המשיבים בפזורה הבדואית שבנגב לגביה קיימת ידיעה שיפוטית על מצב כלכלי דחוק.

דיון